יממה בגלבוע – כל היופי הזה

הרשים אותנו הביקור אצל חוה אלמוג מהחוויה האתיופית ובעלה בבית שאן שעלתה לארץ כשהייתה בת עשר לאחר שברחה מבית הוריה והצטרפה לקבוצה הראשונה שיצאה מאתיופיה לגבול סודן ברגל כדי להגיע לירושלים

קוביות ועיגולים של שטחים חקלאיים בצבעים שונים, בריכות מים, ישובים קטנים ורכבת אחת העוברת לאיטה. צילום איריס לוי
קוביות ועיגולים של שטחים חקלאיים בצבעים שונים, בריכות מים, ישובים קטנים ורכבת אחת העוברת לאיטה. צילום איריס לוי

כדי לצאת לחופשה קצרה צריך לקבל שתי החלטות; הראשונה כמובן  לאן הפעם, והשנייה – סוג החופשה. אז החלק הראשון נסגר מהר – הגלבוע. קרוב, מיוחד, והכי חשוב: לא נפשנו בגלבוע כבר הרבה שנים. ההחלטה השנייה הייתה יותר מורכבת – סוג החופשה. בדרך כלל אנחנו נוהגים לתכנן הכול בצורה מאוד מדוקדקת. כל רגע בחופשה מנוצל לתצפית מעניינת, עוד מאפה ומספר קילומטרים נוספים של הליכה או רכיבה על אופניים בדרך יפה, או תערוכה כל שהיא. הפעם ממש לא. בחרנו לצאת לחופשה נינוחה, רגועה, כזו שמורידה את הדופק; יש שיאמרו יותר בטן-גב. וכהרגלנו, הרבה בטן.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

אז אורזים מזוודה קטנה בה יש שניים מכל בגד – לו ולי, בגד ים, נעליים להליכה במים וכמובן ספרים. נכנסים לרכב בשעת צהרים, ונוסעים בדרך היפה לכיוון הגלבוע  – ואדי ערה, כביש הסרגל ימינה (כביש 675). הדרך מתפתלת לה בין שדות, וכשמגיעים לאזור קיבוץ יזרעאל, פתאום נפרס העמק המהמם לפנינו. קוביות ועיגולים של שטחים חקלאיים בצבעים שונים, בריכות מים, ישובים קטנים, ורכבת אחת העוברת לאיטה בכל היופי הזה – אחת מתמונות הנוף היפות בארצנו האהובה.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

רכס הגלבוע נפרש על פני כ-18 קילומטר אורך וכ-8 קילומטר רוחב. נכללות בו אחת עשרה פסגות, שהגבוהה ביניהן היא פסגת מלכישוע (536 מטר). גבולות הרכס הם נחל בזק בדרום, עמק יזרעאל במערב, עמק חרוד בצפון, ועמק הירדן ממזרח. כל ילד מכיר את השם גלבוע עוד מימי בית הספר, בו כולנו שיננו את הפסוק "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם" – מילותיו של דוד המקונן על מות שאול ובניו בקרב שהתנהל כאן. היום, עבור רובנו הגלבוע נקשר לאיריס הגלבוע. 'מה יש לעשות שם כשאין פריחה?' שאלה אותי חברתי כשסיפרתי שאנחנו בדרך לחופשה קצרה בגלבוע  – אז לידיעתך יקירה, הרבה.

בריכת שחיה מזמינה במיוחד ומבנה יפהפה בצורת פרסה של חדרים. צילום איריס לוי
בריכת שחיה מזמינה במיוחד ומבנה יפהפה בצורת פרסה של חדרים. צילום איריס לוי

מלון טוב תורם לחופשה טובה

אנחנו מגיעים למלון OLIVE בגלבוע, השייך לרשת מלונות OLIVE והממוקם בנקודה מושלמת – רכס גבוה הצופה אל העמק. חונים במגרש החנייה הרחב, ונכנסים דרך דלת קטנה בגבו של מבנה לבן וסגור, שלא מסגיר את הסוד הגדול שבחזיתו. נכנסים למתחם הקבלה במלון – אזור קטן בו יש בנוסף לשולחן קבלת האורחים גם פינת אירוח קטנה הכוללת תה קר שנעשה במקום, מים עם נענע, פינת חליטות תה וקפה, עוגיות, והכי טעים – תמרים ממולאים באגוזים.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

יוצאים מחדר הקבלה, ופוגשים בבום את היופי – העמק כולו נפרס לפנינו ממרפסת המלון, עם בריכת שחיה מזמינה במיוחד, ומבנה יפהפה בצורת פרסה של חדרים – בעצם המלון. נכנסים לחדרנו, כשאת פנינו מקבלים ריח נעים ורענן של ניקיון, והקרירות הנעימה של המזגן שהופעל מבעוד מועד עבורנו. בפתח החדר פינת ישיבה נוחה סטייל "סלון", הכוללת כורסאות גדולות עם פינת טלוויזיה, ובהמשך מיטה שנראית נוחה מאוד, מטבחון ומקלחת . הכול מעוצב בטעם רב, והכי חשוב לנו – לבן נקי נקי. על השולחן שתי כוסות יין, ובקבוק יין תבור שמשלים את כל החוויה.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

קבענו לעצמנו מראש טיפול בספא של המלון, כראוי לחופשה רומנטית קצרה ללא תוכניות גדולות. בשעה היעודה יורדים למרכז הספא הממוקם ליד הבריכה. במקום יש חדר כושר, סאונה יבשה, ושלושה חדרי טיפול זוגי. מוזיקה נעימה ברקע, וריח שמנים ארומטיים נהדר באוויר. את פני מקבלת לורה סבג; אישה מיוחדת בעלת ידי זהב, ש"לא צריכה הרבה דיבורים והסברים כדי להרגיש איפה כואב לך", היא אומרת במבטא צרפתי מתנגן, אומרת לי לנשום עמוק ולאפשר לה לשחרר את "הקשרים" בשרירים שגורמים לי לכאב בגב ובכתף. אנחנו מדברות מעט במהלך המסאז'. היא  מסדרת לי על הגב אבנים חמות, אשר לאט לאט משחררות את החום שלהן לאזור שטופל, ומסייעות לרכך ולשמר את התחושה הנעימה.

ללורה סיפור חיים מרגש במיוחד, המגשר אותה בצורה חלקה  למקצוע המיוחד בו היא עוסקת. היא גרה עם בתה במושב ברק הקרוב מאוד למלון, ועובדת כמטפלת במלון, בביתה, וגם באירועים. ממליצה בחום ליצור קשר עם לורה, 058-7001004. נינוחים ומשומנים חוזרים לאיטנו לחדר הנהדר שלנו. בדרך עוצרים לעוד שתיים שלוש נשימות עמוקות ולתצפית נהדרת על הגלבוע, שמשנה את צבעו עם השקיעה המתקרבת. מתקלחים ונכנסים לשנ"צ מאוחר ולא מקובל בשעה 18:30 – כך זה בחופשה של לאט לאט.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

כשמתארחים במלון Olive בגלבוע, אך טבעי לאכול ארוחת ערב במסעדה הקרובה שהיא הכי שווה בגלבוע – 'קימל בגלבוע' שממוקמת  במרחק 10 – 15 צעדים מהחדר שלנו. בדרכנו למסעדה עברנו קרונית אוכל מקסימה, שסביבה סעדו אנשי האזור. נראה שהסועדים ניהנו מאוד במקום. הרבה צחוקים, אוויר טוב, ואוכל ממטבחו של שף שאול בן אדרת. המבורגרים שמנמנים, נקניקיות, ועוד כל מיני עם בירות שוות, כשברקע מנוגנת מוזיקה נהדרת. סיפרו לנו שהמקום פתוח בחמישי עד שבת בערבים – ממליצים.

קוקטייל "כתף שאול חמוצה" בקימל בגלבוע. צילום איריס לוי
קוקטייל "כתף שאול חמוצה" בקימל בגלבוע. צילום איריס לוי

מסעדת קימל בגלבוע

קימל בגלבוע – מסעדת שף בניצוחו של שף שאול בן-אדרת, היא  אחת משתי מסעדות בניהולו של השף. השנייה היא התרנגול הכחול בתל אביב. כשפותחים את דלת המסעדה נגלה לפנינו חלל קטן, שהינו המבואה למסעדה שבנויה כמבנה קובייה גדול מרובה חללים. בחוכמה רבה עשה מעצב המסעדה, כשבכל הצד של המסעדה הפונה לנוף, הציב חלונות זכוכית ענקיים המשקיפים אל המראה שמנגד. הנוף משדרג מאוד את הבילוי, והופך ליתרון האסטרטגי של קימל בגלבוע. כמו כן נבנתה מרפסת מקסימה, בה נהדר לשבת ולחוות את האוויר המושלם והנוף גם יחד. חלל המסעדה משדר כפריות צרפתית-פרובנסלית נעימה ומחבקת מחד, אך גם מאוד מעונבת ומקצועית. במרכז החלל מוצב בר משקאות מרשים, המציג בגאון את מגוון האלכוהול המוגש כאן, כשהגענו הייתה המסעדה בתפוסה חלקית, אך לאחר זמן קצר לא היה אפילו שולחן אחד פנוי – משפחות של חוגגי ימי הולדת, קבוצות של מטיילים בגילאים שונים, וגם זוגות מתלחששים עם הרבה אהבה בעיניים.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

מתיישבים בשולחן הצופה לנוף, ניגשת מלצרית חיננית שמסבירה בידענות מרשימה על התפריט העשיר המוגש במסעדה. פתחנו בקוקטייל נהדר "כתף שאול חמוצה" – רום, טקילה, נענע מנטה קרח,  פירות יער ולימונים (36 ₪). התפריט כאן מתאים מאוד לחך הישראלי. התענגנו על המנות הראשונות – סלטים רעננים מתובלים בכישרון קולינרי. סלט כפרי – מבחר ירקות, בצל, עלי בייבי, קרוטונים, בוטנים, רוטב ויניגרט וגבינת פטה בקר (48 ₪) – שילוב של קריספיות נעימה ברוטב עשיר.

פאטה כבדי עוף בקלוודוס עם דבש, צנוברים וריבת גזר מתובלת (52 ₪) – מנה נהדרת. כמה כבר אפשר לחדש בפאטה כבד עוף? אז יש. ריבת הגזר המתובלת במבחר תבלינים – אניס, קינמון וציפורן, שידרגה בצורה יוצאת דופן את המנה המוכרת כל כך. בנוסף, המנה עוצבה כל כך יפה. נהנינו מהמראה, וכמובן מכל ביס.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

סביצ'ה יווני – דג ים נא עם מלפפונים, פטרוזיליה, בצל ירוק, קולי עגבניות, קרם חצילים שרופים, מיץ לימון טרי וגבינת פטה (56 ₪) -לימוניות נעימה שהשתלבה מצוין עם ירקות טריים שנחתכו ממש עכשיו, יצרו מנה קיצית מומלצת. ריזוטו מבחר סוגי פטריות עם תרד, שמנת, שבבי פרמז’ן ושמן כמהין (66 ₪) – לא קל להכין ריזוטו במסעדה גדולה, כך שיהיה בדיוק אל דנטה. כאן הצליחו. מצד אחד הרגשנו בפה את הנימוחות הנהדרת, אבל גם את האורז עצמו עם הנגיסה בקטנה בסוף. יופי של טעם פטרייתי מודגש. לצד המנות הראשונות שתינו את יין הבית האדום – הר של תבור, שהיה טעים והשתלב מצוין עם האוכל.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

למנה עיקרית הזמנו דג – פילה דניס על הפלאנצ’ה, מוגש על קרם שום וג'ינג'ר, עדשים שחורות, וירקות ירוקים (118 ₪). הגיעה מנה נדיבה ביותר. דג הדניס, עשוי מצוין, הוגש על קרם עשיר של עדשים, ג'ינג'ר ושום, עם הרבה ירקות ירוקים – ברוקולי, אספרגוס ואפונת שלג. מנה טעימה במיוחד. כמו כן הזמנו גם טיבון טלה – עם רוטב צ'ימיצ'ורי וירקות אפויים, שהוגש על פולנטה נהדרת (129 ₪). הבשר נעשה במידה הנכונה – רך מאוד, והפולנטה נימוחה על דגש נהדר של פרמג'ן.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

המנות האחרונות שהגיעו היו מושחתות במיוחד – בשל הקרבה לחג השבועות, היינו חייבים לטעום עוגת גבינה ניו יורק אפויה, שהוגשה כנדרש עם פירות יער (53 ₪), שהייתה מענגת. בהמלצתה החמה של המלצרית, טעמנו גם את מעדן קרם הלוטוס הנימוח, שהגיע בכוס אישית; מלא טעמים וטקסטורות – מומלץ (54 ₪). הארוחה הייתה מענגת – המנות טעימות במיוחד ומוגשות כל כך יפה על הצלחת. הצוות מקצועי ונאמן מאוד לאירוח. האמת, זו הייתה אחת הארוחות המפתיעות והמהנות ביותר שאכלנו בתקופה האחרונה. בתפריט המסעדה ניתן למצוא מנות המתאימות לצמחונים וטבעונים, וגם מנות ילדים. המסעדה מונגשת, ומארחת סועדים 7 ימים בשבוע,  12:00 – 22:00. 04-6895566.

הלכנו לאיטנו מהמסעדה לכיוון המלון, נעצרים מספר פעמים ליהנות מאוויר הלילה הנעים, מהנוף המהמם של אורות העמק הפרוס לרגלינו, ובעיקר כי הבטן שלנו הייתה כל כך מלאה באוכל מעולה.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

מגיעים לחדר ונכנסים בשקט אל בין הסדינים הנעימים – לילה טוב. אין כמו להתעורר בבוקר ביקיצה טבעית, כשלא ממהרים לשום מקום – לזה אני קוראת חופש אמיתי. האמת, חופש אמיתי בשבילי זה גם שמכינים לי ארוחת בוקר עם קפה טוב. קמים אחרי תשע בבוקר, ואחרי מקלחת נעימה יוצאים לארוחת בוקר. חדר האוכל של המלון ממוקם מעט מחוץ לאזור המגורים, ויורדים אליו בגרם המדרגות לאחר צפייה בפסלי הקיר מברזל של האמן אבני, הפזורים מסביב. חדר אוכל ביתי משהו, במרכזו שולחן גדול עמוס בכל טוב – כמו שאנחנו הישראלים אוהבים: סלטים, ירקות חתוכים, גבינות מכל טוב הארץ, וגם דגים מליחים. פינה של מאפים חמים, חביתות, וגם פינת מתוקים נכבדה. אנחנו מנקרים מעט, כי עדיין מלאים מהארוחה של אתמול. שותים קפה ועוד אחד, ויוצאים ליהנות מהבריכה של המלון.

חוה אלמוג מהחוויה האתיופית. צילום איריס לוי
חוה אלמוג מהחוויה האתיופית. צילום איריס לוי

החוויה האתיופית

שמענו ממספר אנשים, כי חובה לבקר אצל חוה אלמוג מהחוויה האתיופית. אז יצאנו מהמלון ונסענו לכיוון עמק המעיינות, אל כפר ביתא-ישראל – מרכז גרמאצ'ין החוויה האתיופית  בבית  שאן, כדי   לפגוש את חוה ובעלה. נכנסנו למבנה ארוך, וכאילו עברנו לעולם אחר ממאה אחרת. המקום מלא בסלים קלועים – עבודת יד של נשים אתיופיות. תמונות מפארות את הקירות, ובאוויר נישא ריח נהדר של קפה אותו קלו באותו רגע. את פנינו מקבלים בחיוך גדול ומזמין חוה ובעלה, שמנהלים את המקום. האמת, חוה היא הרבה יותר ממנהלת; היא הרוח החיה המייסדת, ששום מכשול לא הפריע לה עד שפתחה מקום זה לפני כשנה במתכונתו הנוכחית, אחרי שהיה בבית קטן בבית שאן. חוה היא אישה יוצאת דופן, אמא לשמונה ילדים וסבתא לשניים, שעלתה לארץ כשהייתה בת עשר. במפגש גדוש ברגש היא חולקת את סיפור עלייתה לארץ, שהוא בעצם סיפורה של העדה האתיופית כולה.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

היא מדברת על הצורך העמוק לחבר את הנוער האתיופי למדינה, מדברת על הקשיים הגדולים שחווה העדה בארץ, משבר זהות קשה שבמרכזו התרסקות הדמות ההורית. חוה ריגשה אותנו עד דמעות, סיפרה על התוכניות הגדולות שיש לה לגישור ושיתוף המורשת המיוחדת שבני העדה הביאו לארץ, עם כל בית ישראל. היא סיפרה על מנהגי העדה המיוחדים – חגים, נישואים, הורות ועוד. לבי נשבר כששמעתי את סיפורה של הילדה בת התשע, שברחה מבית ההורים והצטרפה לקבוצה הראשונה של האנשים שיצאו מאתיופיה לגבול סודן ברגל כדי להגיע לירושלים.

לדעתי כל טיול משפחתי או טיול של בית ספר באזור הגלבוע, חייב לכלול ביקור במרכז גרמצ'אן – חוויה אתיופית, כדי לטעום מהקפה האתיופי והלחם המיוחד, ולשמוע את הסיפור מפיה של חוה. במקום מוצעים מספר סוגי מפגשים של שעתיים, שלוש וחמש שעות, ובהם פעילויות שונות. צרו קשר עם חוה ב- 054-2662335.

דני הציע טיול ג'יפים למקומות נסתרים בעמק. צילום איריס לוי
דני הציע טיול ג'יפים למקומות נסתרים בעמק. צילום איריס לוי

דני ג'יפ

כדי שהיום הזה יהיה ממש מושלם, הרגשנו צורך להכיר את עמק המעיינות. ומי הכי מתאים לכך? דני ג'יפ, עליו קיבלנו המלצה מזוג חברים שהשתתפו בטיול ג'יפים באזור מטעם מקום העבודה. הם יצאו לטיול פעילות חוויתי – טיול ג’יפים בעמק המעיינות, משולב עם כתב חידה. הפעילות שלהם נערכה בין המעיינות המרעננים בעמק, נקודות תצפית יפהפיות, ונקודות מסתור מיוחדות אליהן ניתן להגיע רק עם ג’יפים. האמת, טיול כזה פחות התאים לנו בחוויה הנוכחית. חיפשנו טיול ג'יפים "קטן", משהו לשעתיים שלוש. דיברנו עם דני, שמיד הבין את הראש שלנו והציע טיול ג'יפים למקומות נסתרים בעמק, כולל טבילה במים צוננים – לבקשתנו.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

הגלבוע ועמק המעיינות יפים כל עונות השנה, והאפשרות לנסוע בג'יפ מאוורר עם איש כמו דני – המכיר כל רגב אדמה באזור ויש לו סיפור מעניין על כל גבעה בסביבה, היא חוויה מומלצת. ליד אחת הבריכות פרס דני מחצלת מתחת לעץ גדול, ובעוד אנחנו משכשכים במים הכין תה צמחים נהדר עם עוגיות טעימות. היה מושלם. ממליצים ב- 100 אחוז על דני ג'יפ – מלך השטח של הגלבוע. 050-5503717.

מסעדת ללה - אוכל איכותי טעים וטרי. צילום איריס לוי
מסעדת ללה – אוכל איכותי טעים וטרי. צילום איריס לוי

מסעדת ללה

השעה כבר הייתה כמעט שלוש אחרי הצהרים, והבטן שלנו דרשה את שלה. קיבלנו המלצה חמה להגיע למסעדת ללה, שבצומת כפר ברוך. חשוב לי שלא תפלו לטעות שלנו. כשהגענו למקום והבנו שמסעדת ללה ממוקמת בתחנת דלק, חששנו שטעינו בבחירתנו. אז תעזבו את הקלישאה החבוטה הזו, ותנסו – כמונו.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

מסעדת ללה פועלת בעמק כבר חמש עשרה שנה, מתוכן עשר שנים במיקומה הנוכחי. מסעדה איטלקית משפחתית, המגישה אוכל איכותי  טעים וטרי. מורן הבעלים מספר כי חלק מהמנות מכינים במסעדה מאז שהוקמה. יש פה פיצות מופלאות, סלטים טעימים מאוד, דגים, פירות ים וגם בשר. המסעדה משרתת בעיקר לקוחות חוזרים מהקיבוצים והמושבים שבסביבה, וכן סועדים מעפולה ומגדל העמק. מסביבנו ישבו משפחות עם ילדים, שולחן גדול של חברים מבוגרים מוותיקי העמק, וגם זוגות צעירים.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

פתחנו את הארוחה בסלט גבינת עיזים – חסה, עגבניות שרי, גמבה, גזר, גבינת עיזים מתובלת ומטוגנת, גרעיני חמנייה, חמוציות ברוטב ויניגרט רענן (57 ₪), ולצדו הלחמניות של ללה – לחמניות הנאפות במקום ומוגשות עם חמאה, טפנד עגבניות מיובשות ואגוזי מלך (14 ₪) "הלחמניות הולכות איתנו מיום פתיחת המסעדה", מספר לנו מורן. "עשינו  מספר ניסיונות להחליף את המתכון, אך הלקוחות ביקשו לחזור ללחמניות המקוריות – האמת שהפסקנו לנסות לשנות אותן".

חלקנו מנה טעימה של ארטישוק רומאי – חצאי ארטישוק אפויים בתנור עם פרמז'ן, ומוגשים על שמנת חמוצה (35 ₪) – מנה קלאסית מהמטבח האיטלקי. טעמנו גם את השרימפס בצ'ילי וחלב קוקוס (40 ₪) – מנה נחמד.

צילום איריס לוי
צילום איריס לוי

כמנה עיקרית הזמנו רביולי בטטה – רביולי תוצרת בית במילוי בטטה וגבינות (עיזים ריקוטה ופרמז'ן), ברוטב שמנת ועשבי תיבול (66 ₪)  – מנה טעימה ומשביעה מאוד. הכול עד עכשיו היה טעים, אבל מהרגע שהפיצה נחתה על השולחן – לא נגענו יותר בשום דבר אחר. פיצה  פפרוני נהדרת – רוטב עגבניות, נקניק פפרוני, מוצרלה, שמן זית, בזיליקום (58 ₪) – בצק קריספי מושלם ורוטב עגבניות מצוין. ידוע שאותי אפשר לקנות בפיצה, ובמיוחד בפיצה פפרוני – וזו הייתה מהיותר טובות; תאמינו לי. את כל הארוחה ליוותה הבירה הגלילית גיבור – טובה עם טעמים מודגשים, שהתאימה בדיוק לארוחת צהרים איטלקית.

ללה היא מסעדה טובה השומרת על קו מנות אחיד לאורך שנים, והלקוחות שלה מאוד מעריכים זאת. מדי פעם מוסיפים מנות חדשות בתפריטים העונתיים המתחלפים. לסיכום, האוכל בללה טעים אבל הפיצות הן עילוי, ואני בטוחה שאחזור לכאן שוב ליהנות מהפיצות המושלמות, הנדיבות מאוד בגודלן.

גילוי נאות: היינו אורחים של מלון אוליב בגלבוע, מסעדת קימל בגלבוע, ומסעדת ללה

הכותבת היא איריס לוי  – קולינריה עילית במיטבה, 054-4944205 וגם בפייסבוק






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה