למרות שעוד רגע התאריך 7.10 יופיע שוב בכול היומנים, כולנו מתקשים להפנים שעברה שנה מהיום הנורא ההוא. בהרבה בקרים כולנו מרגישים שאנחנו קמים שוב ושוב ל-8.10 בסוג של אפקט פרפר אכזרי ובלתי אפשרי.
החובה וגם הצורך לציין ולזכור את האירועים, הנרצחים והנופלים, חושפים שוב ושוב את העצבים הרגישים של המדינה כולה, וגם את סיפורי הגבורה ואומץ מעוררי השראה מצד חיילים ואזרחי ישראל שהיו נתונים תחת ידיהם של מחבלי חמאס.
ההנצחה והזיכרון הינם כלליים לאומיים וגם פרטיים אישיים. כולנו שמענו על גבורתה של האישה המיוחדת רחל אדרי, או בשמה המוכר יותר "רחל מאופקים", אשר היא ובעלה דוד הוחזקו כבני ערובה בביתם בידי חמישה מחבלים. רחל, בחוכמתה, הצליחה להינצל מציפורני מחבלי הנוחבא. בזכות האינסטינקט של "הכנסת אורחים" שריכך את ליבם, הגישה קפה ועוגיות בישלה להם ארוחה ביתית מלאה. כך במשך 17 שעות תקשרה עם המשטרה בחוץ מחד, והרגיעה את המחבלים מאידך. בשעה 02:00 פרצו אנשי הימ"מ לביתה, חילצו את רחל ובעלה וחיסלו את כל המחבלים.
בימים הקשים של תחילת המלחמה ועד ימים אלה, לצד גילויי הגבורה העילאית צמחו אין סוף מיזמי התנדבות. כמעט בכול בית אפו עוגות, בישלו, תרמו כסף ומשאבים נוספים לטובת הלוחמים, הפצועים, ולאותם עשרות אלפים שפונו מבתיהם בדרום ובצפון.
'המרכז המשותף לאמנות וגלריה גבעת חביבה לאמנות' התגייס אף הוא, ופתח את שעריו לטובת המפונים שהיו זקוקים למקום זמני להתגורר בו. משפחות מאשקלון וגם מראש הנקרה והסביבה, כ-230 פליטי מלחמה, הגיעו בהלם מוחלט.
מהר מאוד היה ברור שיש לעזור ולהפיג את החרדות והקושי אצל המשפחות בכלל, ואצל הילדים בפרט. הדס אלמגור הוזמנה להגיע לגבעת חביבה לעזור בקיום חוגי אומנות ויצירה לילדים. "לאט לאט החדרים הקטנים מלאו שוב צחוק של ילדים יוצרים", מספרת הדס. "במשך שלושה חודשים יצרנו ביחד. ליבי נקשר למקום ולילדים".
הדס אלמגור היא אומנית צעירה בוגרת בצלאל בתחום האנימציה. היצירה המשותפת בגבעת חביבה פתחה בפני הדס עולם חדש שלא הכירה קודם – עולם החמר והקרמיקה.
סיפור הגבורה של רחל הגיע לכל בית בישראל, גם הדס אלמגור התרגשה מאוד ממנו. סיפורה המטלטל של רחל הסתובב בראשה של הדס, והיא החליטה ליצור את שולחן הארוחה של רחל מצלחות קרמיקה מיוחדות; צלחות עליהן מודפסים דגמים מיוחדים של ריקמה, בדים וציורים של נשים חזקות, נשים לוחמות בדיוק כמו רחל, אשר לאורך ההיסטוריה היהודית שמרו על המשפחה. "הנשים שלי לובשות שמלות כלה מתכשיטים. הן מוסתרות באופנה וחשופות רק בידיים (הטובות שלהן), שמספרות את סיפורי המטבח. כמו הסיפור האישי שלי. הכלים זורקים אותי למנגינות נוסטלגיות כשאמא שלי ואחותי מבשלות, קול שיש בו טעם", מסבירה הדס.
המיצג המרגש של שולחן השבת של רחל הוצג בחודש אפריל 2024 בתערוכה הקבוצתית "זיכרונות ממרחב מדומיין", בגלריית גבעת חביבה. רחל אדרי הגיע לטקס הפתיחה המרגש מלווה בבנה השוטר, שהיה חלק מהכוח שפרץ והציל את הוריו.
לצערנו, בעלה של רחל דויד נפטר מספר חודשים לאחר האירוע – לא הצליח להתאושש מהיום הנורא ההוא.
מאורעות השבת השחורה קשרו בדרך מיוחדת שתי נשים חזקות – רחל אדרי והדס אלמגור. הדס שומרת גם היום על קשר קרוב עם המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה. היא השתתפה במחזור השני של תכנית הרזידנסי (שהות), שהינה תוכנית ייחודית בישראל ובעולם כולו, המאפשרת אחת לשנה לעשרה בוגרות ובוגרי מוסדות אמנות אקדמיים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים, להגיע לגבעת חביבה לשלושה חודשי שהות, היכרות משותפת, יצירה ופיתוח אישי.
אני עוצמת את העיניים ורואה חולמת במחשבתי את שולחן השבת המשותף של רחל והדס בשנת 2025; שולחן עמוס בכול טוב העומד במרכזו של חדר מואר וסביבו משפחה, שמחה ויחד. הגפילטע פיש מוגש לצד מטבוחה חריפה. החריימה האדמדם מוגש לצד פרצעל הולנדי עסיסי ואינג'רה אתיופית. קובה שמנמן ממולא בבשר ולצידו טחינה סגולה, וכמובן גם קומפוט פולני אסלי.
חולמת על הטוב שיחזור למדינתנו הפצועה, על הביחד שכול כך חסר לנו. ונאמר אמן.
הכותבת –איריס לוי בפייסבוק אינסטגרם
