לראשונה בהיסטוריה הייננית של המדינה, לוגמי יינות לבנים עלו והתרבו בשנה האחרונה מול שנים קודמות.
הצרכן הישראלי, שידע לבקש יינות אדומים ורק אדומים, קברנה סוביניון ו/או מרלו, לגם בשנה זו יותר יינות לבנים מבכל שנה אחרת.
הוא הבין שבמדינתנו, בקיץ החם והרטוב, התאמת היין הנכון למאכלים העדינים של העונה, היא דרגת ידע אישית ותרבותית.

היינות הלבנים לא ניצחו כמותית; המהפך עדיין בחיתוליו. תהליך ארוך ויקר (עם דגש על הכורמים), אך הוא בכיוון הנכון, למרות שעדיין האדומים שולטים בגדול.

הרבה שנים עברו עד שהישראלי אוהב היין אמר: היין הלבן הזה מתאים וטעים.מילים כדורבנות, מילים לעניין, מילים אמתיות שמתאימות למציאות העכשווית.

הסיבות לחרם ארוך שנים על היינות הלבנים הישראליים היו רבות ומשונות, רובן מחוסר ידע בסיסי. ראשית, האמינות הפרועה והפנאטית של "הפרדוקס הצרפתי" יחד עם טיבם הירוד של חלק מהלבנים, ושנית, חוסר הידע של מלצרי היין בהמלצתם והגשתם הנכונה של הלבנים. הרי לפנינו סיכום החרם האנטי לבנים.

מהפכת האיכות שזחלה לקראת השנים האחרונות עשתה את שלה, נכנסה לכל יקב ולראש כל יינן שרצה למכור את יינותיו.
מספיק לטעום את השנין בלאן של יקב סוסון ים, את שרדונה רזרב של רמת הגולן, את השרדונה C של יקב קסטל, השרדונה רזרב של יקבי עמק האלה וברבדו, על מנת להרגיש את המהפכה.

אך לא רק אלו. ישנם עוד עשרות יקבים קטנים עם יינות של "שניים במאה" (ואפילו שלושה) כמו יקב בנימינה או טפרברג, שעושים צדק גם ללוגם הצנוע בכל יום קיץ ישראלי.

למרות שעדיין רק כ- 22% מענבי יין בישראל הם לבנים, הצרכן החדש מחפש אותם, ולא אחת מוצאם מדפים ריקים.

דרוש רק זמן עד שאיפוס השוק ימלא את דרישות הצרכן החדש. כאן המקום להוסיף משהו על בריאות היין הלבן, על הפרדוקס הצרפתי, ועל הדעות הקדומות שביין לבן "אין כל בריאות".

כמות האנטי אוקסידנטים: Resveratrol, Coercitin, Lycopen, שלושת הנמצאים ביינות לבנים, דומה או קרובה לאלו שביינות אדומים.

בעבודה משותפת של פרופ. מיכאל אבירם, עמרם סורסקי היינן הוותיק, ביאנקה פורמן ונינה ולקובה מהמעבדה לליפידים בטכניון, פורסם נייר עבודה בו ישנה הוכחה שכמות חומרי האנטי אוקסידנטים ביינות הלבנים, היא נגזרת ישירה מתהליך הייצור; קרי, זמן שהיית התירוש על קליפותיו.
יין לבן שעובר תהליך תסיסה ארוך sur lie (על השמרים), מוציא מהמולטי פנולים את כל האנטי אוקסידנטים שבענבים, קרי, דומה לייצור היינות האדומים, אך בכמות פחותה.

מהפכת האיכות עזרה הרבה מאוד לשינוי בהרגלי השתייה, והיא רק בתחילתה.
מאחר שמאמר זה מוקדש ליין לבן ולתכונותיו הטובות, אני אהיה האחרון שאכריז על אובייקטיביות בנושא.
אני מאוד אוהב יינות לבנים, מתחבר אליהם מהר ובקלות, בולע את הפרחוניות הטבעית שבהם, מקבל ליטוף ארוך מהמינרליות והירוק הטרי, ונהנה מטעמם המורכב ובו בזמן העדין.
ימספר יינות לבנים מקומיים שחותכים גם אומצת בשר ללא סכין. זה המבחן הסופי: התאמתו של יין לכל אוכל.

בשנת 1986 נפטר שיגציין איזומי בכפרו שביפן הרחוקה. במותו הוכרז כאדם הזקן ביותר בעולם (נכון לאותם הימים), מוטב אולי לומר, הזקן ביותר שבידו תעודת זהות מסודרת. האיש נהג ללגום כל חייו אונקיה אחת של אלכוהול ליום, כמות השווה לשתי כוסות יין. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 120 שנים ועוד 237 ימים. לחיים. 

 

 

צילום מיכאל בן יוסף: אייל גוטמן