איגרא רמא – כפתור ופרח

אביטל ענבר נהנה מאוד והוסיף את איגרא רמא לרשימת המסעדות שהוא נהנה לאכול בהן צהריים ומתכוון לשוב בהקדם

איגרא רמא - מסעדה לא גדולה עם חצר ומטבח שקוף שנפתחה לפני חודשים ספורים. צילום אביטל ענבר
איגרא רמא - מסעדה לא גדולה עם חצר ומטבח שקוף שנפתחה לפני חודשים ספורים. צילום אביטל ענבר

נדיר שבצהרי יום תל-אביבי רגיל מגלים פנינה גסטרונומית. זוג חברים, חובבי גסטרונומיה מובהקים, שאוכלים במיטב המסעדות בעולם, המליצו בפני אל איגרא רמא שברחוב ברנר 2 בתל אביב, פינת אלנבי ממש. מסעדה לא גדולה, עם חצר ומטבח שקוף, שנפתחה לפני חודשים ספורים.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

התפריט מחולק למנות מן ״האדמה״, ״מהנשמה״, ופה ושם דג ופירות ים, תלוי מה יש ומה מגיע טרי במהלך הארוחה. לשמחתי, בתחילת הארוחה הגיעו לפתע קלמרי קטנטנים. התפריט על טהרת מוצרים ישראלים, לרבות היינות והאלכוהולים. בצהריים יש עסקיות מאוד זולות, אבל החלטתי להתפרע למרות הדיאטה. ציפיתי לטוב ולא התאכזבתי כלל. הביקורת היחידה שלי היא על קצב הגשת המנות, שהיה מהיר מדי.

המנה שמשכה את ליבי, מכיוון שהיא מיובאת מהמטבח הייחודי של העיר ניס בצרפת, היא פאניס – לביבת חומוס, שכאן שדרגו אותה מאוד לעוגה שבושלה בחלב וחמאה חומה, עם מרק שקדים מצוין וסלסה של עגבניות ועשבים. כפתור ופרח.

צילום אביטל ענבר
צילום אביטל ענבר

תפריט היינות המתחשב בכיסי הלקוחות, מעניין את המתעניין. הבקבוקים זולים, יחסית, והכל מוצע גם בכוסות. הזמנתי סמיון של פלדשטיין. מכיוון שהבעתי עניין ביינות של צור שיזף ממצפה רמון, שלא הכרתי, הציעו לי לטעום שרדונה שלו. שרדונה לא טיפוסי שהתאים מאוד לפאניס, מנה מעודנת מאוד. הסמיון התאים מאוד להמשך.

צילום אביטל ענבר
צילום אביטל ענבר

הואיל והגיעו קלמרי, הזמנתי, והם היו מצוינים. הטיפול בהם היה מזערי, ויין פלדשטיין ליווה אותם היטב. ואז הגיע סלט אינטיאס בעשבי תיבול ושום קריספי. זה היה ה״ספיישל״ היומי. לו אני הטבח, הייתי מוסיף לו עוד קצת דג. כי מבחינתי הוא היה בעיקר סלט טוב מאוד של עשבי תיבול טריים טריים.

צילום אביטל ענבר
צילום אביטל ענבר

הפול המבושל בבצל ושום הגיע לוהט, ורק כשהצטנן מעט חשף מידה מלבבת של חמיצות קלה, והיה מהנה. לקראתו הזמנתי יין מלבק של צור שיזף, שגם הוא לא היה מלבק רגיל. ובין לבין, הואיל והתעניינתי, הגישו לי לטעימה שני סוגי רוזה. יין שאני לא אוהב במיוחד, כי מבחינתי זו השחתה של ענבים אדומים. אבל זה של סוסון ים היה בעל אופי. אהבתי.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

תה צמחים אמיתיים משובח חתם את הארוחה, שלוותה בבייגלה ירושלמי. בתפריט יש ויסקי ישראלי של ״חלב ודבש״ מדרום תל אביב. ביקשתי לטעום. אני אוהב מקקאלן, אבל אין ספק שהוויסקי הישראלי יהיה מעניין בעוד שלוש שנים, לאחר שיתיישן בחביות.

צילום מדף הפייסבוק
צילום מדף הפייסבוק

החשבון הסתכם ב-304 ₪, ובכללם ארוחה עסקית ב-55 ₪ שכללה את הפול, הפאניס ובייגלה. שלוש כוסות יין עלו בסך הכול 94 ₪. אבל מי שותה שלוש כוסות יין בצהריים? אני, מסתבר, כשיש הזדמנות. לא בכדי רכשתי את היסודות הגסטרונומיים שלי בפאריס בזכות לימוד ממושך. ושם, בצהריים, שתינו יין. כמו בערב. אז מדוע לא בתל אביב. אפשר כמובן לאכול בהרבה פחות.

השירות היה מצוין. נהניתי מאוד, הוספתי את איגרא רמא לרשימת שתי המסעדות שאני נהנה לאכול בהן צהריים (שילה, וסנדוויץ׳ של קובי ועופר בנחלת בנימין), ומתכוון לשוב בהקדם. בתקווה שישמרו על הפשטות המעודנת.

איגרא רמא – ברנר 2 תל אביב, 03-7787533. סגור בשבת

 






היו הראשונים להגיב...

כתבו תגובה